ילד קטן עומד לבד ליד גדר ומסתכל על הגינה

הילד שלך לא מוצא חברים בגן? מה הוא באמת צריך ממך עכשיו

"עם מי שיחקת היום?"

כמה פעמים שאלת את זה באיסוף מהגן ועצרת את הנשימה עד שהוא ענה?

אנחנו רוצות שיהיו להם חברים. שיהיו עצמאיים. שיסתדרו.

כשהוא חוזר ואומר "אף אחד לא רצה לשחק איתי", הלב נשבר. מיד אנחנו רצות לפתור: "לך לילד אחר", "תגיד לגננת", "אל תוותר".

גם בגינה זה קורה

הגינה מלאה ילדים. הוא עומד בצד, צמוד אלייך ומסתכל עליהם משחקים.

מתוך אהבה ודאגה אנחנו אומרות: "נו, לך תשאל אם אפשר להצטרף", "אל תתבייש, הם נחמדים".

הוא נצמד עוד יותר. לפעמים הוא כן הולך, שומע "לא" וחוזר אלייך עם דמעות.

גם אני חשבתי פעם שזה התפקיד שלי: לדחוף אותו קדימה. הגישה ההיקשרותית לימדה אותי להסתכל על זה אחרת.

למה ילדים לא יכולים לתת ביטחון זה לזה

ילדים קטנים לא יכולים לתת ביטחון לילד אחר. היום הם חברים ומחר הם אומרים "אתה לא משחק איתנו". זה לא רוע. ככה זה בגיל הזה.

מי שכן יכולים לתת לו ביטחון הם המבוגרים שלו. אנחנו.

תחשבי על עצמך נכנסת למסיבה שאת לא מכירה בה אף אחד. מה עוזר לך לגשת ולהתחיל לדבר? לא מישהו שדוחף אותך. פנים מוכרות לידך, שאת יודעת שהן שם בשבילך.

גם אצל הילדים זה ככה. האומץ לגשת לילד חדש, להציע משחק, לשמוע "לא" ולנסות שוב מגיע מביטחון פנימי. מהתחושה ש"יש לי על מי לסמוך".

הפרדוקס של העצמאות

ככל שנדחוף אותם החוצה, אל החברים ואל ההתמודדות לבד, כך הם יהיו תלויים יותר במה שהילדים האחרים חושבים עליהם. הם יהיו פגיעים יותר ופחות נאמנים לעצמם. כל סירוב של חבר עלול לשבור אותם.

אבל כשהבית הוא המקום הבטוח שלהם, מקום שמקשיבים בו למה שהם מרגישים ויש בו גבולות ברורים, הם יוצאים לעולם מתוך ביטחון. מהביטחון הזה ילד מעז להתנסות ולהיות הוא עצמו בין ילדים אחרים.

בקשר בטוח איתנו הם לומדים גם לעבור אכזבות וכישלונות. זה מה שמחזק אותם מול הסביבה.

עצמאות לא נבנית מדחיפה החוצה. היא נבנית מקשר חזק בבית.

4 דרכים לעזור לו להתחבר

כשהוא חוזר עצוב

לא ממהרים לתקן ולא מסבירים. אפשר לחבק אותו ולהגיד: "הילדים לא רצו לשחק איתך היום. זה כואב, הא?"

נותנים לעצב מקום. בכי בזרועות של אמא בונה חוסן יותר מכל "כן" שהוא יקבל מהילדים.

החברים יגיעו משם

הדבר שהכי מגן עליו מפני הדחייה של העולם הוא לא כמה ילדים משחקים איתו. זה הקשר איתך.

ילד שמרגיש שיש לו אותך יוצא לעולם עם יותר אומץ. החברים יגיעו משם.

שאלות נפוצות

הילד שלי משחק לבד בגן. זה אומר שמשהו לא בסדר?

לא בהכרח. הרבה ילדים מסתכלים קודם ורק אחר כך מצטרפים. זה חלק טבעי מהגיל. אם הוא רגוע ושמח בבית, אין סיבה לדאגה. אם את רואה עצב שלא עובר או שהוא מסרב ללכת לגן, כדאי לדבר עם הגננת ולבדוק מה קורה.

לעודד אותו לגשת לילדים או לחכות?

קודם למלא אותו בקשר ורק אחר כך לעודד בעדינות. לשבת לידו, לשחק איתו ולתת לילד אחר להצטרף אליכם. ככה הוא ניגש מתוך ביטחון ולא מתוך לחץ.

איך אני מדברת עם הגננת על זה?

לבקש ממנה להיות הכתובת שלו בגן: לקבל אותו בבוקר בחיוך ולהיות זמינה כשקשה לו. כשיש לו מבוגר אחד לסמוך עליו בגן, קל לו יותר לפגוש את הילדים.

רוצה עוד כלים כאלה?

בקהילת הוואטסאפ "נבראתי לך" אני משתפת תובנות וכלים ומזמינה להרצאות זום ללא עלות. מתנה בהצטרפות 🤍

להצטרפות לקהילה ←

אם את מרגישה שההתנגדויות, ההתפרצויות והמאבקים חוזרים שוב ושוב, או שאת לא בטוחה איך להגיב ומה עובר על הילד שלך מבפנים, דברי איתי.

שיחה טלפונית, ללא עלות וללא התחייבות. הפרטים משמשים רק כדי לחזור אלייך.

האתר מוגן על ידי reCAPTCHA וכפוף למדיניות הפרטיות ולתנאי השימוש של Google.

קרן ניר | אמא 22 שנה ומנחת הורים